צר המשיח

נקודת המפתח שעלינו לשים אליה לב נמצאת בסעיף 8 – דמותו המסתורית של צר המשיח. כפי שראינו לעיל, הקטכיזם מגלה לנו כי אדם זה יקדם "דת מפתה, אוניברסאלית, אשר תיראה כפתרון בעיות העולם כולן – אולם במחיר הכפירה באמת". צר המשיח לא יופיע כאדם מפחיד, בעל מראה מרושע וקרניים. אדרבא; הוא יהיה, ככל הנראה, דמות כריזמטית, ויציע פתרונות קסם לבעיות הקשות ביותר המייסרות את האנושות, למשל: מחלוקות ומלחמות, טרוריזם, עוני ופגיעה באיכות הסביבה. המלחמות, החרדות והאי שקט הנפוצים כל כך ברחבי העולם יעייפו כנראה את בני האדם עד שיצפו בקוצר רוח למנהיג – מנהיג כלשהו – אשר ישיב את הסדר, את השלום ואת הביטחון על כנם. הוא יהיה כנראה חסיד גדול של דת או פילוסופיה משוחררות, אוניברסליות, אשר יאחדו את כל בני האדם "ללא כל הבדלי אמונה". תהיה זו בנייה מחודשת, מודרנית, של מגדל בבל העתיק, היכן שהצהיר האדם: "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם... " (בראשית יא, ד); היכן שמנסה האדם להוציא לפועל את הפיתוי הקדמון המצוי בו: "מפותה על ידי השטן הוא רצה 'להיות כמו אלוהים', אך ללא אלוהים, לפני אלוהים, וללא הסכמה עם אלוהים" (קכ"ק 398).

הקטכיזם ממשיך ומסביר כי שלטונו של צר המשיח יהיה "פסאודו-משיחיות שדרכה מאדיר האדם את עצמו במקום את אלוהים ואת המשיח שבא עבורנו בבשר" (קכ"ק 675). כפי שישוע עצמו מזהיר: "אֲנִי בָּאתִי בְּשֵׁם אָבִי וְלֹא קִבַּלְתֶּם אוֹתִי; אִם יָבוֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ אוֹתוֹ תְּקַבְּלוּ" (יוחנן ה, 43). במילים אחרות, 'מסתורין הרשע' מתגלה בכל פעם שאנשים מנסים בגאוותם "לתקן את העולם" בכוחות עצמם, בנטשם את אלוהים ואת התגלותו:

הרמאות של צר המשיח מתחילה כבר לפעול בעולם בכל פעם שנטען כי ניתן להשיג תקווה משיחית במהלך ההיסטוריה, כאשר היא ניתנת בעצם להשגה רק מחוץ להיסטוריה, באמצעות המשפט של אחרית הימים. הכנסייה דחתה אף דרכים אחרות לסילוף המלכות העתידית – המילנריאניזם (millenarianism), ובמיוחד את דרך השלטון הפוליטית "הסוטה מיסודה" בצורת משיחיות חילונית. (קכ"ק 676)

אף שכל ניסיון להיטיב את מצב האנושות הוא לגיטימי וטוב בפני עצמו, כתבי הקודש ולימודי הכנסייה הם ברורים: האדם לא יצליח לעולם "לתקן את העולם" בעצמו, בעודו מופרד מאלוהים. כמו כן, מלכות אלוהים אינה יכולה להתממש "על ידי ניצחון היסטורי של הכנסייה שהושג בעליונות גדלה והולכת, אלא רק על ידי ניצחון אלוהים במלחמה נגד התפרצות הרשע האחרונה" (קכ"ק 677), הלא הוא יום הדין האחרון. מילים אלו אמורות לדרבן אותנו לשקול בצניעות ובזהירות את מאמציהם של פוליטיקאים המנסים להביא לשלום במזרח התיכון: האם אלוהים והתגלותו נמצאים בפתרונות שהם מציעים, או שהם רק פתרונות קוסמטיים "במחיר הכפירה באמת"?

צר המשיח על פי סולוביוב (Soloviev)

בספרו 'ישוע מנצרת' (ע"מ 30–41) מזכיר האפיפיור בנדיקטוס ה-16 סיפור קצר מרתק על צר המשיח, אשר נכתב על ידי הסופר הרוסי וולדימיר סולוביוב (1853–1900). החשמן גיאקומו ביפי ציין בשנת 2007 לאפיפיור בנדיקטוס בנושא צר המשיח של סולוביוב:

צר המשיח יהיה 'רוחני משוכנע', כך על פי סולוביוב, אלטרואיסט נערץ, פציפיסט מסור, צמחוני, סנגור נחרץ של זכויות בעלי חיים. הוא לא יתנגד לישוע בצורה 'עקרונית'. הוא אפילו יעריך את לימודיו של ישוע. אך הוא לא יכיר בישוע כמיוחד במינו, והוא יכחיש כי ישוע קם מן המתים וכי הוא חי כיום. (קרדינאל גיאקומו ביפי, סולוביוב וזמננו)

צר המשיח של סולוביוב יכתוב ספר ששמו 'הדרך המהירה לשלום ולרווחה עולמיים', אשר הכול ישבחו ויהללו. הוא ייבחר על ידי אחוות הבונים החופשיים ל'נשיא לכל החיים של ארצות הברית האירופאית", ויכנס מועצה אקומנית בירושלים; שם הוא יציע לנוצרים את כל מבוקשם – הכול פרט לישוע עצמו. הרוב המכריע של הנוצרים ייפלו בפח וייכנעו לסמכותו, מלבד קבוצה קטנה של מאמינים קתוליים, אורתודוקסים ופרוטסטנטים אשר יתנגדו לו באומרם: "אתה נותן לנו הכול מלבד מה שאנו באמת רוצים – ישוע המשיח". התנגדותם אליו תביא כמובן לרדיפות קשות נגדם. (ראה גם 'צר המשיח נחשף')

העם היהודי וצר המשיח

יש שאלה אחת מעניינת במיוחד: מה יחשבו היהודים על צר המשיח? כבימיו של ישוע גם בימינו עדיין מצפה הזרם המרכזי ביהדות לבואו של המשיח, אדם בשר ודם אשר יגאל את עם ישראל מבעיותיו הפוליטיות וישיב על כנה מלכות כמלכותם של דוד ושלמה. השקפה זו היא הסיבה לכך שרוב היהודים דחו וממשיכים לדחות את אלוהיותו ואת מותו המכפר של ישוע – למרות זרמים רבים במסורת היהודית אשר מלמדים דווקא על משיח אלוהי אשר יסבול. בהתחשב בציפייה המשיחית החומרנית הזו ייתכן שבתחילה ייפול העם היהודי בפח שיטמון צר המשיח, ואף יאמין כי הוא המשיח שלו כולם מצפים. עם זאת, ראינו כבר לעיל שהיהודים יקבלו את ישוע לפני חזרתו; אם כן הם יבינו בסופו של דבר, כך אנו מקווים, כי צר המשיח הוא רמאי, ויתכחשו לו – וככל הנראה ישלמו על כך ברדיפות איומות. מעניין שכך משער גם סולוביוב:

כאשר יעביר [צר המשיח] את משכנו לירושלים – לאחר שהפיץ בחשאי בקרב היהודים את השמועה כי מטרתו העיקרית היא לגרום לכך שעם ישראל ישלוט בעולם כולו – יצהירו היהודים כי הוא משיחם; שמחתם ונאמנותם כלפיו לא יידעו גבול. ואז יתעוררו פתאום, מלאים זעם וצימאון לנקמה... תבינו, היהודים – אשר ראו בקיסר ישראלי-יהודי אמיתי מושלם מבחינת דמו – יגלו באופן בלתי צפוי שהוא אפילו לא נימול! באותו יום יקומו נגדו כל יושבי ירושלים, ולמחרת ארץ ישראל כולה. נאמנותם הקנאית חסרת הגבולות למושיע ישראל, המשיח המובטח, תהפוך בן רגע לשנאה קנאית חסרת גבולות כלפי הרמאי הערמומי, המתחזה הנמהר. העם היהודי כולו יקום נגדו כאחד, ואויביהם יופתעו לגלות כי עוצמת נשמתו של ישראל אינה בחישובים ובשאיפות לממון, אלא ברגש המרתק – התקווה והכוח שבאמונת הנצח של העם היהודי במשיח.